יאיך יהיה הלחץ הבינלאומי על ישראל אפקטיבי

המחקר בתחום של סנקציות ולחצים בינלאומיים כנגד מדינות שמפרות זכויות אדם מציע תמונה מעורבת מאוד: במקרים מסוימים הלחצים אפקטיביים, ובאחרים — ההשפעה מוגבלת או אפילו הפוכה. מה אם כן יכול להפוך את הלחץ לאפקטיבי? מתברר שמה שאפקטיבי משיק מאוד למה שמוסרי – לחץ חזק על מקבלי ההחלטות במדינה הסוררת, אך הבנה למצוקות העם השוכן בה והכרה גם בסבלו ולא רק בסבל של הצד החלש, שכן קורבנות ניצבים משני צדי המתרס. במילים פשוטות: כדי לגאול את הפלסטינים מדיכוי יש לראות גם מעבר ליחסי הדיכוי ולהכיר גם בעמדת הקורבן של ישראלים רבים.

לחץ בינלאומי הוא חיה מורכבת: הוא כולל סוגים שונים של צעדים וסנקציות שיכולים להיות יותר או פחות ממוקדים, הוא כולל תקשורת ורטוריקה שמלווים את הצעדים הללו וגם להיבט זה ישנה השפעה רבה; הוא כולל את היכולת לגייס אופוזיציה רחבה וחזקה יחסית בתוך המדינה הפוגענית שתתמוך בסנקציות או לכל הפחות בשינוי שהן מבקשות לחולל; והוא כולל את התפיסות של העם עליו מוטלות סנקציות: האם יבין אותם כצעד בלתי הוגן לחלוטין, חסר היגיון, משפיל ומבזה? – במקרה כזה יסכימו אזרחי המדינה לשלם מחיר כבד ובלבד שלא להיכנע למה שהם רואים כעוולה. או שמא יבין ציבור רחב במדינה שעליה מוטל הלחץ את ההיגיון שמאחוריו? כך גם אם אותו ציבור לא מסכים לחלוטין עם הצעדים שננקטים נגד מדינתו, הוא יכול להבין שאין מדובר בשיגעון, שרירות לב או רשעות. אם כן, לחץ בינלאומי הוא לא דרך לעקוף את הצורך לדבר אל הציבור הישראלי; עדיין יש צורך לשכנע ולגייס לפחות חלק ניכר מהציבור הזה על מנת שהלחץ יהיה אפקטיבי.

בגדול נהוג להבחין בין סנקציות ממוקדות (targeted sanctions) — שמכוונות לאליטות פוליטיות, נכסים של מנהיגים, או מגזרים ספציפיים — ובין שסנקציות כוללות (comprehensive sanctions) — לעיתים פוגעות באוכלוסייה האזרחית הרבה יותר מאשר במנהיגות, מה שעלול לגרום לסגירות פנימית, לחיזוק המשטר, ולהחריף את הפגיעה בזכויות האדם. בהתאמה, סנקציות ממוקדות נמצאו במחקרים כיעילות יותר מסנקציות כוללות על כל המשק. גם הרטוריקה ומאמצי התקשורת של הצעדים הללו צריכה לשקף את ההבחנה בין הישראלים מן השורה ובין האליטה הפוליטית שמקדמת את הזוועות בעזה – ישראלים שהיו לעיתים בעצמם קורבנות של זוועות קשות בטבח השבעה באוקטובר ושמרבית הציבור בישראל מזדהה עימם הזדהות עמוקה, לעומת מקבלי החלטות שאחראים הן להפקרת החטופים הישראלים והן לשורת זוועות, הרג בלתי מידתי והרעבה ברצועת עזה.

הבחנה טובה בין הישראלים מן השורה למקבלי ההחלטות גם עשויה לסייע לגבש את קואליציית הלחץ: זה יקל על עוד מדינות וגורמים – כולל בתוך ישראל – לתמוך בצעדים. וזה עוד היבט שהמחקרים מצביעים עליו כמנבא הצלחה של לחץ בינלאומי – רוחב התמיכה בצעדי הלחץ והאחדות בין המדינות שאחראיות לו.

מכל האמור מעלה צריך להיות ברור: לחץ בינלאומי שיתבסס על נראטיב פשטני של קולקטיב שהוא קורבן אבסולוטי מול קולקטיב שהוא מקרבן אבסולוטי יהיה בעל סיכויי הצלחה נמוכים: סביר להניח שההיגיון שעליו הוא מבוסס יקדם סנקציות כוללות שיפגעו באוכלוסיית ישראל בכללה; מעטות יחסית המדינות שיצטרפו אליו; הוא יקשה גם על ישראלים באופוזיציה להיות אופוזיציוניים וילכד את השורות בפטריוטיות; והוא יביא את הישראלים להיות מוכנים לשלם מחירים כבדים ובלבד שלא להיכנע לעוולה. מאידך, נראטיב שרואה בישראל את הצד החזק והמדכא אך מכיר בכך שאזרחיה נפגעו קשות בשבעה באוקטובר, שהם עודם מתמודדם עם איומים קשים, ושבצד הפלסטיני יש גם גורמים כמו חמאס שהוא גורם דיכוי ולא שחרור אך המלחמה המוצדקת והמאתגרת נגדו בכל זאת חצתה קווים מוסריים אדומים – הרי שאז יהיה ללחץ סיכוי הרבה יותר טוב להשפיע. זה לא רק משקף נכון יותר את המציאות המזרח תיכונית המורכבת, זה לא רק הגון יותר כלפי ישראלים, זה גם בעל הסיכוי הגבוה יותר להפסיק את דיכוי הפלסטינים או לכל הפחות את הזוועות והאקטים הג'נוסיידיים.

 המכתב לקהילה הבינלאומית בקריאה להפעלת לחץ אפקטיבי על ישראל לשם הפסקת הזוועות בעזה >>